ירושלמי- ארון מיוחד לשברי הלוחות

ידועים דברי הבבלי (מנחות צט): "הלוחות ושברי לוחות מונחין בארון".

דברים אלו נלמדים מדרשת הכתוב. פשט הכתוב אומר שמשה הצטוה לעשות ארון עץ כדי לשים בו את הלוחות השניות (דברים י): "פְּס?ל־לְךָ? שְׁנֵֽי־לוּחֹ?ת אֲבָנִים? כָּרִ?אשֹׁנִ?ים וַעֲלֵ?ה אֵלַ?י הָהָ?רָה וְעָשִׂ?יתָ לְּךָ? אֲר?וֹן עֵֽץ׃ וְאֶכְתֹּב? עַל־הַלֻּחֹ?ת אֶ?ת־הַדְּבָרִ?ים אֲשֶׁ?ר הָי?וּ עַל־הַלֻּחֹ?ת הָרִאשֹׁנִ?ים אֲשֶׁ?ר שִׁבַּ?רְתָּ וְשַׂמְתָּ?ם בָּאָרֽוֹן:"

ודורשים חז"ל: 'אשר שברת ושמתם בארון' - תני רב יוסף: מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון".

זאת אומרת, שעיקר הארון מיועד ללוחות השניים, השלמים, אבל גם השברים של הראשונים לא חלילה נזרקים, אלא הם מונחים יחד עם הלוחות הראשונים. אבל עיקר הארון מיועד כמובן ללוחות השלמים, כפשט הכתוב.

ממשיכה הברייתא ואומרת: "מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון". שברי הלוחות דומים לתלמיד חכם ששכח תלמודו.

לעומת זאת, בירושלמי אומרים שהיה ארון מיוחד לשברי הלוחות.

לשון הירושלמי (סוטה ח ג): "תני רבי יהודה בן לקיש אומר: שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בו, ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו."
בירושלמי אומרים, ששברי הלוחות אינם גם מונחים בארון, בצד העיקר שהוא הלוחות השניים. אלא יש להם ארון מיוחד משלהם.

בירושלמי מלמדים, ששברי הלוחות הראשונים, על אף ששבורים הם, הם ממשיכים להופיע בעולם את ערכם של הלוחות הראשונים. ומפני כך הם מונחים בארון משלהם.

במקום אחר בירושלמי, אומרים שזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו "נוהגין בו כקדושת ארון", כלומר כמו שארון של ספר תורה יש בו קדושה גם אחר שהוציאו ממנו את התורה, כך זקן שתורתו נשכחה. זה לא דומה לשברי לוחות, אלא לארון בלי תורה.

מה משמעות הדברים?

ערכם של שברי הלוחות אינו ברור, מבחינת עולם המעשה. הם שבורים. לכן מנקודת מבט של חו"ל, אין כ"כ ערך לשברי הלוחות כרגע. ערכם שייך יותר לעבר. כמו זקן ששכח תלמודו.

אבל בתורת ארץ ישראל זה אחרת. ערכם של שברי הלוחות, הראשונים (!), הוא בעל משמעות גדולה, והוא אשר עמד להם לישראל לנצח במלחמות ה', כפי שאומרים בהמשך הירושלמי שם.